גזר דין בתיק הע"ז 1987-05-10

1.         כתב אישום זה כנגד מוסא אבו אלקיעאן (להלן - הנאשם) הינו בגין העסקה שלא כדין, עבירה על סעיפים 2(א)(1) ו - 2 לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - חוק עובדים זרים).

2.         עובדות כתב האישום -

במועד הרלוונטי היה הנאשם עוסק עצמאי בתחום הבנייה והשיפוצים וביצע עבודות בביתו של מר מאיר אוזן במושב גילת משק 23. בביקורת שנערכה ביום 31.8.2003 נמצאו ארבעה עובדים זרים אשר עבדו באתר וביצעו הדבקת אבן לקיר החיצוני של הבית. העובדים לא היו בזמן הרלוונטי לכתב האישום אזרחי ישראל או תושביה ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשם. הנאשם העסיק את העובדים ללא היתר כדין.

3.         הנאשם הודה בעובדות המפורטות בכתב האישום ללא ניהול הוכחות וביום 21.2.13 הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

4.         למען שלמות התמונה יצויין כי ביום 12.5.13 התקיים לפניי דיון טיעונים לעונש. לבקשת ב"כ המאשימה הוגש תדפיס מוכן של הטיעונים לעונש, ואילו ב"כ הנאשם טען בעל פה.  לאחר שמיעת הטיעונים לעונש הועבר התיק לכתיבת גזר הדין. דא עקא, בבואי לכתוב את גזר הדין נוכחתי כי נפלו סתירות עובדתיות רבות בטיעונים שהגישה המאשימה. לפיכך, קבעתי את התיק לדיון נוסף.

5.         בהודעה מטעם ב"כ המאשימה התברר כי בשל תקלת מחשב הוגש לתיק עותק לא ערוך של טיעוני המאשימה ולפיכך, הגישה המאשימה עותק מתוקן. הנאשם הגיש אף הוא, לבקשתו, השלמת טיעונים בכתב ומכאן גזר הדין.

6.          טיעוני המאשימה לעונש -

א.         מודבר בכתב אישום יזום אשר הוגש נוכח ריבוי עבירות שעומדות לחובת הנאשם.

ב.         העבירות בהן הורשע הנאשם בוצעו במסגרת עיסוקו לצורך רווח כלכלי.

ג.          לחובת הנאשם 12 הרשעות קודמות מתוכן שמונה הרשעות במסגרת הסדר טיעון בעבירות לפי חוק עובדים זרים ולמעלה משלושה קנסות מנהליים.

ד.         בית הדין הארצי קבע כי מדובר בעבירה חמורה אשר הפכה להיות בעיה חברתית ומוסרית שכן העסקת עובדים זרים ללא היתר וללא פיקוח פוגעת לא רק ברווחת העובדים הזרים, אלא גם בתנאי עבודתם של העובדים המקומיים שאינם יכולים להתחרות עם עבודה "זולה" כזו.

ה.         כן נקבע כי אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק עובדים זרים ללא היתר, בלא נימוקים מיוחדים. 

ו.          עונש המוצא לגזירת עונשו של מי שהוטל עליו קנס מנהלי וביקש להישפט הוא פי ארבעה לפחות מן הקנס המנהלי המקורי.

ז.          הכרעת הדין ניתנה לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין. מתחם הענישה הראוי בתיק זה הוא בין פי ארבעה מהקנס המנהלי המקורי שהיה מוטל על הנאשם לו היה מוטל - במקרה זה - סך של 160,000 ש"ח לבין הקנס המרבי הקבוע בחוק לעבירות בהן הורשע הנאשם - קרי קנס בסך של 467,200 ש"ח.

ח.         המאשימה סבורה כי בנסיבות מושא גזר דין זה, יש לעשות שימוש בהוראות סעיף 40 ז' לחוק העונשין הדן בענישה לצורך הרתעה וזאת לאור ריבוי העבירות העומדות לחובתו של הנאשם.

ט.         לפי סעיף 40(ט)(א)(4) לחוק העונשין - הנזק שנגרם מביצוע העבירה - בתי הדין קבעו לא אחת כי הנזק שנגרם מביצוע עבירות לפי חוק עובדים זרים הינו נזק כפול, מחד, לעובדים הישראליים אשר אינם יכולים להתחרות עם כח עבודה "זול" ומאידך, נגרם נזק לעובד הזר אשר אינו מקבל את מלוא זכויותיו.

י.          לפי סעיף 40(ט)(א)(5) לחוק העונשין - הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - גם בעניין זה נקבע על ידי בית הדין כי המניע העומד מאחורי העסקת עובדים זרים ללא היתר הינו מניע כלכלי. המעסיק רואה בעובד הזר כח עבודה זול ועל כן מעדיף להעסיק עובד זר על פני עובד מקומי. גם בעניינינו, העובדים הועסקו על ידי הנאשם במסגרת עסקו ועל מנת להניב מהעסקת העובדים רווח כלכלי ומטעם זה יש להטיל על הנאשם קנס משמעותי אשר ירתיע אותו מלשוב ולהעסיק עובדים זרים על מנת לייצר רווח כלכלי.

יא.        לזכות הנאשם יש לציין כי הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר.

יב.        לאור כמות העבירות וההרשעות העומדות לחובת הנאשם, על עונש המוצא בעבירה שעבר הנאשם לעמוד על קנס של 300,000 ש"ח לפחות ואילו לעניין הנאשם עצמו, הואיל והוא הוכרז כפושט רגל, משאירה המאשימה את עונשו לשיקול דעת בית הדין.